סיפור לחג - הגנב, הסוס וגלגול הנשמות 

סיפור עם מוסר השכל, סיפור עם על גנבים וסוסים, וגלגול נשמות, שילוב של חכמה יהודית עם תמימות כפרית, סיפור שמשלב בתוכו כמה דיברים מעשרת הדיברות, ובפרוס חג השבועות, הרגשתי צורך לספר לכם, סיפור ששמעתי פעם בימי בחרותי, במוצאי שבת, בסעודת מלווה מלכה, מר' שלמה קרליבך זצ"ל, אצלו בבית בישוב, הוא סיפר וניגן, ריתק את כולנו, בסגנונו המיוחד, לשיר ולנגן ידע יותר מללמוד, אבל לספר ולשיר, ידע יותר מ כ ו ל ם , יבה בה בום בום בום, יבבה בום בום בום,  לה לה לה , הוא היה אומר, הילגער תתאטטע וכל השאר שמטע,  כשהוא מפזם חרישית, לאט עולה המנגינה, ושירת העשבים, לכל סיפור וסיפור היה ניגון משלו. תמיד אצלו הסיפורים נדדו רחוק, לתקופת הבעל שם טוב, האפטא רוב, רבי בונם מפשיסחא, היהודי הקדוש, הייתה לו נשמה חסידית, עם מבטא אמריקאי, כשהוא היה שורק באמצע, שריקה שלו הייתה שווה אלף מילים, ובכן כך, הוא רצה לספר סיפור עם אמירה, על אמונה יהודית טיפוסית,

גנב אחד נתן עיניו באורווה של ליבל'ה העגלון, והחליט שהתנאים יהיו יותר טובים עבור הסוס, אצלו מאשר אצל ליבל'ה העגלון, אצלו הסוס יאכל יותר טוב, ויעבוד פחות קשה, גמר לחשוב בליבו, החליט על לילה מתאים, ויצא לדרך, ליל הגניבה היה לילה סוער במיוחד, ירדו גשמי זלעפות, כל תושבי העיירה הסתגרו בבתיהם, רק הגנב שלנו בדרך לאורווה, לגאול את הסוס משעבוד, בשקט בשקט, במקצועיות של גנב מומחה, נפתחה לו הדלת כפתח של מחט, ובדחיפה קלה כשל אולם, הסוס צהל לקראת אדונו החדש, ריח החופש כבר חדר לנחיריו, שיתף פעולה, לא התנגד, יצאו להם הגנב והנגנב, למחוז חפצו של הגנב, קשר את את הסוס לעמוד במרכז החצר, התיר לו את הרסן, שם לפניו שתי חבילות חציר וקערה אם מים, לתאבון, ככה יעשה לסוס שהגנב חפץ ביקרו,

כולו מרוצה מגנבתו, עלה לו הגונב על יצועו, שמח וטוב לב, כשברקע הוא שומע את קול מצהלות פרסות הסוס בחצר גינת המלך, לפתע פתאום, קפץ ממיטתו כנשוך נחש, וניזכר שלמיודענו הסוס הגנוב, יש חברותא, וטובים השניים מין האחד, ולמה להשאיר את השני אצל ליבל'ה העגלון, גם אותו צריך להעביר לחוף מבטחים, לפני שיעלה עמוד השחר, קם, התלבש, נעל את מנעליו, חגר את אבנטו, והשחיל אקדח במותניו, צבע את פניו בצבעי הסוואה, עד כדי כך שהוא לא זיהה את עצמו, הביט במראה, ולא ידע, האם זה הוא, או כבוד הסוס בעצמו, אפילו המראה גנוב מהאורוות.

הוא מגיע לשטח האורווה שוב, הכל כל כך מוכר לו, הוא לא כל כך נזהר, מרגיש בבית, מתנהג כמו חמור בן סוסים, ידיו נוגעות בבריח, הוא ממשש בחושך מחפש את המנעול, ליבו דופק מהר, אבל הוא עם תחושת השליחות שממלאת את כל מרצו, צריכים להציל את הסוס משעבוד מלכותו של ליבל'ה העגלון, הסוס השני בפנים כבר מפגין קוצר רוח, הוא גם רוצה לצאת אל החופש, נמאס לו כבר לשמוע את שריקות השוט מעליו ואת צעקותיו של ליבל'ה העגלון  הופ דיו דיו...שפת העגלונים מי יכול להבין, רק מי שמוח של סוס בקודקודו.

תוך כדי גניבה, נכנס ליבל'ה העגלון לאורווה ורואה את  הגנב בכבודו ובעצמו, שואל אותו מה אתה עושה פה - איפה הסוס השני - כי עכשיו ליבל'ה העגלון רואה למולו, סוס וגנב, אומר לו הגנב, תתקרב אלי ואספר לך את מה שעיניך לא רואות, אני עומד לגלות לך סוד, שאפילו שיפחה חרוכה לא שמעה, בא תתקרב אלי, בן תבן למקום החור, אני מבקש ממך שאף אחד לא ידע, את מה שאני הולך לגלות לך עכשיו, ליבל'ה העגלון, כל כך היה מפוחד ומבוהל, שרק סיפור מסתורין חסר לו עכשיו, אבל הוא עושה כל מה שהגנב אומר לו, חוץ מצא,

תדע לך אומר הגנב, לליבל'ה העגלון, בגלגולי הקודם הייתי איש עשיר מאד, ואתה ליבל'ה היית אצלי בעל עגולה, רב עגלון, ועבדת מאד קשה אצלי, לא שלמתי לך כראוי, תמיד גילחתי לך כמה רובלים, מעולם לא בזמן, כאשר הגעתי לעולם האמת, עשו איתי דין וחשבון, ונפסק לי שעלי לחזור חזרה לעולם הזה בגלגול נשמות, בתוך גוף של סוס, ואותו הסוס אמור לעבוד אצלך ולהחזיר לך את כל החוב שלי אליך, עד הפרוטה האחרונה, במשך שנים עבדתי אותך בנאמנות, גמאתי קילומטרים רבים, בבוץ, בשלג, ברוח ובכפור, והלילה בדיוק בחצות נגמר התיקון הכללי שלי, והפכתי חזרה לאדם, ולכן נעלם לך סוס אחד שזה אני, ולא אחר,

ליבל'ה העגלון היה בהלם מוחלט, מעולם לא זכה לראות נשמה בפעולה, היה רגיל שנשמה זה כינוי חיבה אצל אחד העגלונים לזוגתו שתחי', אבל, כאן, אצלו באורווה, נשמה שצור מחצבתה מין הסוס, ועוד בגלל שגזלו אותו, התחיל ליבל'ה שלנו לעשות חשבון נפש, ומצא שבעבור עונותיו שלו, צריך הוא להתגלגל בנשמה של דינוזאור, מרוב שרבים הם, ואינו יכול לפורטם, הרים ליבל'ה העגלון ידיו כלפי שמים, כמשה בשעתו, ואמר, רבש"ע, מעמד זה שאני נמצא בו כרגע, מול הנשמה היתרה הזו, מרגיש אני כבמעמד הר סיני, אני ממש רואה את הקולות, רואה נשמה במקום סוס, מי יודע עוד איזו נשמה יתרה חבויה לה בסוס השני, שנמצא כאן לימיני באורווה, עזור לי להבין מה קורה פה, ממש הנותן בשכווי גבינה כמנהג חג השבועות,

נכמרו רחמיו של ליבל'ה העגלון על הגנב, ששיניו נוקשות מקור, ושאל אותו יש לך גנב חביב, היכן ללון, היש לך בגד ללבוש ולחם לאכול, ענה לו הגנב בקול מתחסד, אין לי כלום בעולם הזה, חוץ ממך וקצת תבן וקש שהיו מנת חלקי בשנים האחרונות, הכניס אותו ליבל'ה יקירנו ברוב רחמיו לאחד מחדריו, ונתן לו מיטה לישון, וספל תה חם, הכין לו צרור בגדים חמים וצידה לדרך, ובקבוק סלבודקא אבסולוט לשמח את ליבו, וכמה מטבעות שיוכל להתחיל את דרכו בעולם הזה,

באישון ליל חמק הגנב מהחדר החם, לכפור שבחוץ, והחל נס לכיוון ביתו, וכשהמזוודה עם הבגדים החדשים שקיבל מליבל'ה העגלון, בגין היותו תושב חוזר, בליבו החלו מפעפעים הרהורי תשובה, וגמלה החלטה בליבו לא לגנוב, לא סוס ראשון, ולא סוס שני, לא בעולם הזה ולא לעולם הבא, בבוקר השכם הגיע הגנב לביתו, ובדיוק כשנכנס לביתו התעורר ליבל'ה העגלון בדירתו, למרות שמרחק ת"ק פרסה בין עירו של הגנב, שעכשיו עונה לשם אברהם בן אברהם, לבין עירו של ליבל'ה העגלון, אבל עכשיו כבר נשמותיהן קשורות זו בסוסו של זה, כשזה נרדם זה קם לעבודת הבורא, יצא ליבל'ה לעבודתו, ובדרך חצה דרך היריד בלייפציג, והינה הוא רואה מול עינייו את סוסו הגנוב מוצע למכירה לכל המרבה במחיר,

הזדעזע עד עמקי נשמתו, מזה שהגנב נהיה שוב סוס, ניגש אליו ולחש על אוזנו בשקט, וכממתיק סוס, אברהם בן אברהם, כבר שכחת את מה שסיפרת לי, ומדוע הגעת לעולם הזה, כבר חזרת לסוסך, כבר נהיית שוב פעם סוס....יבה בה בם בם בם יבבה בה בה בום בם בום בום....אקדומות מילים לכל אינשי דלא שמעתא ....היליגער תתאטטע וכל השאר שמעטע.....